ביום שבת האחרון, בן זוגי ואני נסענו לתל אביב על מנת לקחת חלק בהפגנת המחאה. הרגשנו שחשוב לנו להגיע ולנסות להשפיע, כי גם לנו נמאס שללא עזרה מצד ההורים לא ניתן להגיע כאן לכלום, שקשה לגמור את החודש, שהכל כל כך יקר ושהמיסים פשוט גבוהים ולא מכסים כלום.
ידענו שתל אביב תהיה פקוקה ועל כן העדפנו לקחת את הרכבת. כמי שלא נוסעת הרבה ברכבת, יצא לי לראות אנשים אחרים. הרי בימי שיגרה, אנו מסתובבים סביב אותם אנשים - לקוחות, עובדים, חברים ובני משפחה. אולם, המהפכה שקוראת שם בחוץ מאפשרת לנו להרגיש שאנחנו לא לבד במצב הזה ולראות מגוון רחב של אוכלוסיות, החל מסטודנטים ועד סבים וסבתות.
במהלך השבוע ומזה שנים רבות אני עוסקת בלמצוא לאנשים עבודה בתחומי האינטרנט והסלולר. אם זה לאנשים שאינם עובדים וצריכים להתפרנס ואם זה לאנשים עובדים, אך מעוניינים בשדרוג התפקיד, התנאים או העניין בעבודה.
אולם, כשכולם מדברים כרגע רק על כסף, אני יותר ויותר שומעת מועמדים שמחליטים לצאת למסע של חיפוש עבודה על מנת לשדרג תנאים.
האם מפה תבוא הישועה? האם אם אדאג לעצמי ולמשפחתי בכלל יבוא השינוי? או שמא עלינו ליצור שינוי קולקטיבי? האם המשכורות שלנו נמוכות או שהכל יקר?
נקודה למחשבה - אני מציעה למצוא עבודה בחברה ששעות העבודה בה שפויות, שמשאירות לך זמן למשפחה ולחיים פרטיים ואולי למלחמה על הצדק החברתי? לכולנו ברור כי חייב להיות כאן שינוי והשינוי הזה ידרוש מאמץ קולקטיבי, אך אם האזרחים יהיו מאושרים, גם המעסיקים יהיו מאושרים וכולם ירגישו כי יש ערך לכסף שלהם!
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה