יום שבת, 11 ביוני 2011

מה למשטרה ולחיפוש עבודה?

התלבטתי איך להתחיל את הבלוג הזה, האם בהודאה באמת שטעיתי או בהבעת דעתי הנחרצת על השוטר שפגשתי אתמול? בסופו של דבר נראה לי שאתקוף את הסיפור שלי משני הכיוונים. וכך היה...
ביום שישי התעוררתי בבוקר ליום של סידורים, ידעתי שאני צריכה להגיע לאימון כושר בשעה 11:00 ובשעה 12:00 תיכננתי להצטרף לשיעור הספינינג שלי, עד אז תיכננתי לסדר את המטבח ואת חדר השינה, וכך עשיתי -:) כשבדרך לחדר כושר תיכננתי לעצור בסניף הדואר אשר בקרית מלאכי על מנת לקנות מעטפות מבויילות. אני מתגוררת במושב אביגדור שליד קרית מלאכי. לאחרונה נפתח סניף דואר חדש שפניו לחניון גדול, כשהוא למעשה מבודד לחלוטין מאזור הקניות. הגעתי לשם עם הרכב שלי, כרגיל "על הקשקש" מבחינת זמנים, ובשיקול דעת טיפשי של רגע החלטתי להעמיד את האוטו על חניית נכים. הייתה שם שורה של חמישה מקומות חנייה, ריקים לחלוטין. ידעתי שאני נכנסת לסניף שבמרחק 10 מטר כשאני יכולה לצפות על הרכב ובליבי אמרתי, "מה הסיכוי שיעבור פה עכשיו שוטר", למעשה כל המקום הזה מרוחק והוא גם בכביש פנימי.
אבל רצה הגורל, וטעיתי. בעודי בתוך סניף הדואר, עומדת בדלפק, ראיתי שוטר מתקרב לרכב. מיד עזבתי הכל, את הטלפון הסלולרי שלי, את הארנק, את כרטיסי האשראי ורק לקחתי את מפתחות הרכב. מיותר לציין שהיכרתי את האיש בדלפק בדיוק 3 דקות וכבר השארתי בידיו את כל חיי...רצתי החוצה ובתמימותי אמרתי לשוטר, שאני מזיזה את הרכב. לצערי זה לא עזר לי, השוטר היה נחוש ביותר. "הביאי לי את הרשיונות" אמר באסרטיביות. חונכתי טוב ועל כן אני יודעת שעם שוטר לא מתווכחים. הגשתי לו את הרישיון של הרכב והרישיון נהיגה שלי ואף ניגשתי איתו לרכב המשטרתי בו ישב שוטר נוסף. מסתבר שמאותו הרגע ניהלנו שיחה מיותרת שלוותה ברגשות, תחנונים ובקשה לחמלה אך דבר לא עזר לי - קיבלתי קנס על סך 1000 ש"ח. למרות שהגיע לי הרגשתי שניתן היה לנהוג בי במידה של רחמים. הייתי ליד הרכב, כל חניות הנכים היו ריקות ובאמת שלא הפרעתי לאף אחד. זה לא שחניתי על חניה יחידה ברחוב ראשי בעיר. אפילו שעובר אורח ניגש לשוטר פעמיים ואמר לו שהוא סתם קשה איתי ושחניות הנכים ריקות, ושהייתי במרחק מהרכב, ואפילו שהתנצלתי והבטחתי שלעולם זה לא יקרה יותר, דבר לא עזר לי. אפילו שהתחלתי לבכות כי הרגשתי מושפלת, השוטר היה נחוש בדעתו לתת לי קנס. פשוט נחוש.
מה הדבר הזכיר לי? סיפורים של מועמדים שמשתפים אותי בראיונות עבודה שהם עוברים, כיצד הם חשים שהמראיין חורץ את גורלם כבר בדקות הראשונות (ולא להגזים שניות) של הראיון ומה שלא ינסו להגיד במהלך הראיון "לטובתם" לא יעזור להם. גורלם נחרץ עם כניסתם לראיון. אני חייבת להודות שבסיטואציה שתיארתי הרגשתי כך בדיוק. הרבה פעמים אנו חשופים לסטיגמות, דעות קדומות כאלו או אחרות, מצב רוח של מראיין, היצמדות של המראיין למשהו שהוא חסר חשיבות לניסיון הנדרש אך פוסל מועמד לתפקיד, ולא משנה מה ננסה להעביר בראיון, זה לא יעזור לנו. האם מישהו מכם הרגיש תחושה שכזו? האם יש לכם הצעה כיצד ניתן להימנע ממצבים כאלו?

3 תגובות:

  1. יפעת
    אין ספק שנפלת על שוטר קשוח...
    האם אפשר להימנע ממצבים כאילו? לדעתי לא, פשוט צריך להימנע מלהגיע אליהם, קרי לא לחנות בחניית נכים או לדעת שזה הסיכון...
    לי היה מצב דומה בפגישת עבודה, איחרתי ב-5-10 דקות ולמרות שסימסתי שאני מאחר, השאלה הראשונה שנשאלתי - אתה תמיד מאחר ככה?
    מיותר להגיד שהרושם עלי כבר נקבע בתחילת הפגישה וכנ"ל הרושם שלי על הצד השני...
    ב-99% מהפעמים זה לא היה קורה, אבל זה הסיכון שלוקחים באיחור

    השבמחק
  2. לגבי המצב עם השוטר - יתכן שפניה אליו בצורה אחרת, היתה גוררת תגובה שונה, יתכן שלא. הענין הוא שזה לא כל כך משנה, מפני שברגע האמת, אנחנו מגיבים כפי שאנו מגיבים ואי אפשר להתכונן לכל סיטואציה אפשרית.

    ישנם מפגשים בהם הגורל נחרץ תוך שניות, לרוב זה ענין פסיכולוגי - אחד מהצדדים מעורר בשני תחושות לא נעימות בלי קשר לכישורים שלו. יצא לי לא אחת לפגוש מישהו או מישהי שעצבנו אותי בערך ברגע שראיתי אותם. זה לא כל כך משנה מה הם אמרו, זה משהו במהות שלהם. אם אני נמצא באותו הרגע במצב בו אני במודעות גבוהה לעצמי, אני בודק עם עצמי מה יש באותו אדם או אשה שכל כך מעצבן אותי. זאת הזדמנות מעולה ללמוד על עצמי. אם אני פחות מודע, אני פוסל על הסף.

    בחזרה למצב של ראיון עבודה: במצב בו אדם מראין מועמד, לרוב לא מענין אותו ללמוד על עצמו דרך מי שמעורר בו רגשות לא נעימים, אלא לבדוק אם יש לו כימיה עם המועמד. לדעתי זה מתחיל בכימיה ורק אח"כ מגיע לקטע המקצועי.

    אז יש כל מני דרכים לצמצם במקצת את הסיכויים להמצא בסיטואציות כאלה, אבל לעולם אין לדעת מי יהיה מולי.
    אני יודע שההופעה שלי מאד לא שגרתית (סנדלים, שער ארוך, וזקן מעטר את פני רוב הזמן), לכן אני משתדל להנמיך פרופיל בכל השאר, כדי לא "להפחיד" יותר מדי את מי שמולי. אני דואג ללבוש מכנסי בד ולא ג'ינס, לחגור חגורה, ושהצבעים של בגדי יהיו יחסית שמרניים. אני גם מנסה לקרוא את מי שמולי ולהתנסח בהתאם.

    ישנם אנשים שהם אמנים בתחום הזה - בלקרוא את מי שמולם ולהעביר את המסר בצורה הטובה ביותר (שני תחומים בולטים - שכנוע וNLP), אבל זה מקצוע בפני עצמו.

    בשורה התחתונה, אני לא חושב שיש דרך להמנע לחלוטין ממצבים כאלה, לכן פשוט עדיף לקבל אותם ולא לקחת קשה.

    השבמחק
  3. אתחיל מהסוף:
    את שואלת כיצד להימנע ממצבים כאלה. אז לפחות לגבי החניה התשובה שלי היא:

    הבעיה היא כרגיל נובעת מאי-חישוב נכון של זמנים, שזו גם בעיה ישראלית טיפוסית: אילו היית יוצאת מהבית בזמן, לא היית צריכה לחנות דווקא שם.
    נכון או לא נכון?

    אני מסכים איתך לגבי הדיעה הקדומה שיש למעביד בראיון עבודה. לצערנו אנו חיים בחברה שמתרשמת מאוד מחיצוניות או מפליטות פה.
    אני לא מסכים לגבי ההשוואה עם החניה בחניית הנכים. את משווה מעשה בלתי-חוקי וגם לא מוסרי עם ראיון עבודה ואני לא רואה את הדימיון. השוטר צדק לחלוטין כשלא נענה לתחינותייך. תארי לעצמך שהיו מגיעים 5 נכים לסניף הדואר בזמן שאת שם ובגללך לא היתה חניה עבור אחד מהם. מה היית מרגישה במקום אותו/ה נכה?
    הגיע הזמן שיתחילו לכבד פה את החוק, בעיקר בנוגע להתחשבות בזולת.

    השבמחק